לֵידַת שְׁנֵי נְכָדַי, לִיָה וְרוֹעִי, חָשְׂפָה אוֹתִי לְעוֹלַם הַסָּבְתָאוּת הַקָּסוּם. בְּעִקְבוֹת חֲשִׂיפָה זוֹ צָצוּ וְעָלוּ בְּרֹאשִׁי רַעֲיוֹנוֹת חֲדָשִׁים. הַסֵּפֶר הַפִּנָּה שֶׁבַּלֵּב נִכְתַּב בְּעִקְבוֹת הַקֶּשֶׁר שֶׁנּוֹצַר בֵּינִי לְבֵין נֶכְדָּתִי לִיָה. לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַד אָחִיהָ רוֹעִי, הָיוּ לָנוּ שִׂיחוֹת מְעַנְיְנוֹת וּבֵין הַיֶּתֶר עָלְתָה הַשְּׁאֵלָה "אֵיךְ יֵשׁ לָךְ מָקוֹם בַּלֵּב לֶאֱהֹב עוֹד מִישֶׁהוּ?" מֵהַפְּעִילוּת שֶׁחָוִינוּ יַחַד וּמֵהַהֶסְבֵּרִים שֶׁלִּי וְהַהַמְחָשׁוֹת נוֹלַד הַסֵּפֶר.לִיָה חָשְׁבָה לְרֶגַע וְאָמְרָה:"סָבְתָא עַכְשָׁו אֲנִי מְבִינָה, זֶה בִּכְלָל לֹא מְשַׁנֶּה אִם יֵשׁ לָךְ לֵב גָּדוֹלאוֹ לֵב קָטָן, לֵב צָעִיר אוֹ לֵב מְבֻגָּר.בַּלֵּב שֶׁלָּךְ יֵשׁ הַרְבֵּה פִּנּוֹת וְהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת.לְכָל אֶחָד שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת יֵשׁ אֶצְלֵךְ פִּנָּה מְיֻחֶדֶת,פִּנָּה פְּרָטִית רַק שֶׁלּוֹ, וְלָכֵן הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת רַק אוֹתוֹ.